אודותיי

המפגש הראשון שלי עם עולם הטיפול והפסיכולוגיה החל בגיל 22, כמטופל. באותה תקופה, בעקבות אירועים משפחתיים ואישיים לא פשוטים, חוויתי משבר רגשי ובעקבות זאת פניתי לעזרה. בתוך המסגרת הטיפולית פגשתי אישה שהייתה שם עבורי באופן שלא הכרתי עד אותה הנקודה. היא הכילה ותמכה, נתנה לי תקווה, שיקפה לי באמת מה קורה בעולמי הפנימי, והצליחה לעשות  סדר בתוך כל הכאוס הפנימי שחוויתי. תוך כדי הטיפול התחלתי להרגיש שיפור משמעותי במצבי הרגשי, ובעידודה החלטתי שגם אני מעוניין לעבוד כפסיכולוג ולתת לאחרים את המתנה שאותה קיבלתי כמטופל.

מאז עברו כבר 20 שנה שבהן אני עובד כפסיכולוג קליני. בתחילת דרכי, עבדתי כ-12 שנים כפסיכולוג צבאי במגוון תפקידים קליניים, ארגוניים ומיוניים. במסגרת זו חוויתי למידה רבה, נחשפתי למגוון קשיים שאיתם מתמודדים בני אדם, וגם למגוון רחב של שיטות טיפול אפקטיביות. לאורך השנים, תפיסת עולמי התבססה בעיקר על גישת הפסיכולוגיה הדינאמית, אבל תמיד הייתה בי גם פתיחות לתפיסות עולם טיפוליות אחרות.

בשנת 2012, לאחר שנים רבות שבהן סבלתי מכאבים פיזיים בלתי מוסברים, אובחנתי כסובל ממחלה אוטואימונית בשם "אנקילוזינג ספונדיליטיס". בשנת 2014 עזבתי את המסגרת הצבאית, והתחלתי במסע שמטרתו הייתה למצוא מרפא לגופי שהיה במצב ירוד מאוד. החלטתי שאינני מעוניין לטפל בעצמי בתרופות קונבנציונאליות. הייתה בי אמונה עמוקה ובלתי מוסברת שניתן להתמודד, ואולי גם לרפא את גופי, בדרכים אחרות. בשלב מסוים, לאחר מגוון רחב של טיפולים וסגנונות חיים שניסיתי, שמעתי על קבוצת אנשים בארצות הברית, שסיפרו כי הם נרפאו מאותה המחלה שבה אובחנתי. יצרתי איתם קשר, ובנקודה זו, בעצם, החל החיבור שלי עם עולם הרוח.

ה"שער" שלי לעולם הרוח היה ספר בשם "ארץ חדשה" של מורה רוחני בשם אקהרט טולה. באמצעות הספר, הבנתי שקיים ממד נוסף שאותו לא הכרתי, ממד שלרוב לא נלמד במסגרות הרשמיות של הפסיכולוגיה האקדמית. באותה נקודת זמן נפתח בי רעב לידע מהסוג הזה, והתחלתי לצרוך ספרות ממסורות שונות ושל מורים שונים, מתקופות שונות בהיסטוריה האנושית, וממקומות שונים בעולם. נחשפתי לכתבים שונים מעולמות הבודהיזם, היהדות, הנצרות, הסופיזם, הטאואיזים, ההינדואיזם, והזן, ולמשנתם של מורים מודרניים (כמו אלן ווטס, ראם דאס, אדיישנטי, מייקל סינגר, דיויד הוקינגס, קרישנה מורטי ועוד טובים ורבים אחרים). סקרנות מיוחדת התגלתה אצלי כלפי האדוויטה וודנטה, שאותה חקרתי דרך הכתבים והלימוד של מורים כגון מו רמהנה מהארשי, פפהג'י, ניסרגדטה מהרג' ואטמננדה קרישנה מנון.

הדבר המעניין שגיליתי דרך הקריאה, היה שכל הדתות הגדולות, המסורות וההוראה הרוחנית מכל התקופות – כל אחת בדרך הייחודית לה – מצביעות על אותו ה"מקום", מקום שקיים ונמצא מעבר לעולם החומר וההיגיון האנושי, ממד טרנסצנדנטלי שקיימות בו תשובות לקשיים ולשאלות הלא פשוטות שאיתם מתמודדים בני האדם. ברמה של החוויה האנושית, ה"מקום" הזה מתגלה כשמחה, רוגע וסיפוק ללא כל סיבה חיצונית אובייקטיבית.

בשלב מסוים הרגשתי, כי רכישת הידע שלי מספרים הגיעה לגבול מסוים, ועלה בי רצון עז לפגוש מורה שיוכל לתת לי תשובות לשאלות שנשארו אצלי בלתי פתורות. אז הופיעו בחיי שני מורים בשם רופרט ספירה ופרנסיס לוסיל. שניהם לימדו "אי שניות" (Non Duality), כל אחד בדרך ובסגנון הייחודיים לו. למעשה, פרנסיס היה מורו של רופרט, ואת הידע שלו הוא קיבל  ממורה בשם ז'אן קליין, שבילה זמן רב בהודו, שם למד ממורים הודים את הידע מהאדוויטה וודנטה והטנטרה יוגה הקשמירית (Tantric Shivaisem).

במהלך השנים הבאות, מצאתי את עצמי טס מדי כמה חודשים לסדנאות באירופה ובארצות הברית. ההיכרות איתם הייתה מעצימה מאוד והצלחתי לקבל מהם את הידע והתשובות שאותם ביקשתי. הדברים שאפיינו את המפגש איתם ואת הדרך שבה הם לימדו, היו המון פשטות, סבלנות ורגישות, בנוסף לפתיחות וכנות ביחס לחוויה שלהם עצמם, שיח חברי בגובה העיניים, הומור ודיוק בלתי מתפשר. הם הביאו איתם הרבה חופש ואף פעם לא דרשו ממני דבר (מעבר לתשלום על עבודתם), לא הטיפו ולא אמרו לאף אחד כיצד עליו לחיות את חייו. הם רק עזרו בצורה אחראית ומהימנה לכל אדם שהגיע עם קשיים, סבל פסיכולוגי, בלבול, שאלות וסקרנות לגלות את הטבע האמיתי שלו ולקבל את המתנה הכי יקרה שאדם יכול לקבל – מפה ברורה והגיונית שמצביעה על האפשרות שבה אדם יכול להתייצב במקום של שמחה ורוגע קבועים, ללא כל סיבה אובייקטיבית חיצונית. 

כיום אני מתגורר ועובד במושב מסילת ציון, שם אני מגדל את בתי הודיה. אני נהנה מאוד מחיי ומעיסוקיי ומרגיש מצוין מבחינה בריאותית. במהלך השנים האחרונות, מעבר לעבודה פרטנית, אני מלווה את כל מי שמעוניין גם בעבודה קבוצתית שבועית, סדנאות וריטריטים שמתקיימים על בסיס קבוע ברחבי הארץ.