כאב הוא חלק מהחיים של כולנו. ללא קשר למצבנו הכלכלי, מעמדנו החברתי, המגדר או הגיל, המוצא שלנו – כאב אינו פוסח על אף אחד מאיתנו. אף אחד מאיתנו אינו חסין בפני בעיות רפואיות, מוות של קרובים, בעיות תעסוקתיות, בעיות כלליות, התייחסות לא רגישה ולא אוהבת של הקרובים שלנו אלינו, פרידות צפויות ובלתי צפויות וכאב שנגרם גם מתופעות כמו אסונות טבע או מלחמות, ועוד.
לעומת זאת, סבל פסיכולוגי הוא תופעה, שבעזרת הבנה והכוונה נכונה ניתן ללמוד לצמצם אותה באופן משמעותי בחיינו. אנחנו יכולים לגלות, שסבל פסיכולוגי הוא בחירה שלנו. בהתחלה הבחירה היא בלתי מודעת, אך דרך התבוננות שנובעת מכנות וסקרנות אנחנו יכולים להפוך את הבחירה למודעת יותר וכך לשפר את איכות חיינו באופן משמעותי.
הסבל הפסיכולוגי נולד מתוך התנגדות לכאב הרגשי שצף בתוך גופנו בעקבות אירוע לא נעים (פנימי או חיצוני) שקורה. ההתנגדות לכאב היא בעצם תולדה של הקושי שלנו להכיל ולווסת את הרגשות שלנו, רגשות כמו עצב, כעס, חרדה, חוסר ביטחון, פגיעות, ריקנות ושעמום, קנאה וכולי. לדוגמה: אם אדם קרוב נפרד מאיתנו מכל מיני סיבות, יעלה בתוכנו עצב.
ההתנגדות או הקושי להכיל את העצב (שהוא כאב טבעי במקרה שכזה) יגרמו לסערה רגשית שתבוא לידי ביטוי בהצפה בלתי נשלטת של תהליכי חשיבה על העבר והעתיד. כשזה קורה, אנחנו הופכים להיות מזוהים עם תהליכי החשיבה (מזוהים עם האגו או העצמי הנפרד) שצפים בתוכנו – תופעה שמייצרת סבל פסיכולוגי מיותר. דוגמה נוספת: אם אדם קרוב אלינו מתנהג אלינו בצורה לא רגישה ולא אוהבת, אנחנו נחווה כאב רגשי (שהוא כאב טבעי במקרה שכזה), וההתנגדות או הקושי להכיל את הכאב יגרמו לסערה רגשית שתבוא לידי ביטוי בהצפה בלתי נשלטת של תהליכי חשיבה על העבר והעתיד. כשזה קורה, אנחנו הופכים להיות מזוהים עם תהליכי החשיבה (מזוהים עם האגו או העצמי הנפרד) שצפים – תופעה שמייצרת סבל פסיכולוגי מיותר. המנגנון הזה עובד באופן זהה עם רגשות כמו שעמום וריקנות. לדוגמה: אם נמצא את עצמנו לבד בבית, עלולות לצוף בתוכנו תחושות לא נעימות של ריק ושעמום.
ההתנגדות או הקושי שלנו להכיל את הריק יגרמו לסערה רגשית שתבוא לידי ביטוי בהצפה של תהליכי חשיבה, שעלולים בסופו של דבר לייצר אצלנו דפוסים של התמכרות (גם הם, בעצם, הזדהות עם האגו: מחשבות על אוכל, פורנוגרפיה, קניות, עבודה, מערכות יחסים ועוד, אשר מובילות לדפוסי התנהגות של התמכרות). התמכרויות, בסופו של דבר, מובילות גם הן לסבל פסיכולוגי.
קיים חוק שהוא תמיד נכון – כל התנגדות לכאב רגשי מעצימה את הכאב, כל מה שאנחנו מתנגדים לו גדל. לדוגמה: הקושי שלנו לקבל ולחוות 10X כאב (חרדה, עצב, שעמום, כעס, קנאה וכולי), יגרום לכאב (לאותם הרגשות) להתנפח ל-1000X (המספרים אינם מדויקים ורק באים לתת המחשה לדרך שבו עובד מנגנון זה). הנושא של התנגדות לכאב מהותי לבריאותנו הנפשית, ואעסוק בו בהרחבה במאמרים נוספים.
הדבר שעוזר ליישם את כל מה שנכתב למעלה, הוא ההבנה הברורה שאינה משתמעת לשני פנים, שאנחנו לא תהליכי החשיבה ותהליכי החישה (הרגשות) שלנו. המחשבות צצות בתוכנו באופן אקראי, אין לנו שום שליטה, לא על זמן הגעתן, לא על התוכן שלהן ולא על זמן עזיבתן אותנו. באותו אופן, גם הרגשות עולים בתוכנו כשהם עולים, ועוזבים כשהם עוזבים, וגם על זה אין לנו שליטה. תחושת ה'אני' שלנו (או המודעות) לעולם אינה מושפעת מתהליכי החשיבה והחישה (הרגשות), באותו האופן שבו הגלים אינם מפריעים אף פעם לתחתית האוקיאנוס. תחושת ה'אני' שלנו (I AM) או הטבע האמיתי שלנו, תמיד דוממת, שלווה ומסופקת.