כל אדם אשר נמצא במצוקה נפשית סובל בעקבות הזדהותו עם תהליכי החשיבה שלו, שתמיד מקושרים לזמן: לעבר או לעתיד. אנחנו נוטים להאמין, כי מקור הסבל הוא בעיה מסוימת שמתקשרת לתוכן של המחשבות שלנו (לדוגמה: קשה לי ואני סובל/ת מפני שיש לי בעיות במערכות יחסים, קשה לי במישור התעסוקתי, קשה לי לקבל החלטות, קשה לי להכיל כי אני בודד/ה, קשה לי כי אני בתוך פרידה קשה, או אני מרגיש/ה לא אהוב/ה, מבולבל/ת וכולי וכולי).
אך אם בוחנים זאת דרך החוויה הישירה, ניתן לראות שהסבל אף פעם לא קשור לתוכן של המחשבות, אלא להזדהות עם החשיבה ועם התוכן שלה בלבד. הדבר תמיד קשור להיקשרות לאירוע שקרה בעבר או לפחד מאירוע עתידי שעלול לקרות. לכן, היכולת לא להיות מזוהה עם מחשבות הקשורות לזמן היא מפתח להבנה, כיצד ניתן להפחית סבל פסיכולוגי בחיינו.
תהליכי החשיבה (שקשורים בזמן) מופיעים בתוכנו באופן אקראי. המחשבות מגיעות באופן בלתי צפוי (כמו מזג האוויר, אין לנו שום שליטה על כך), אנחנו לעולם איננו בוחרים את התוכן של המחשבות אשר מופיעות בתוכנו (גם אם נגיד לעצמנו "הינה, אני בוחר את המחשבה הבאה", אז גם זו בעצמה מחשבה שאנחנו לא בחרנו…), והמחשבות גם עוזבות אותנו בזמן שהן בוחרות לעזוב אותנו.
הדרך הישירה לשמחה מצביעה על העובדה כי תחושת ה"אני" שלנו (או מודעות- שהיא בעצם המציאות שמודעת וחווה את החשיבה), יכולה להתקיים גם ללא חשיבה ואיננה תלויה בחשיבה עצמה. מכך ניתן להסיק שתחושת ה"אני" שלנו (או מודעות) לא מתקיימת בזמן, ולכן גם לא יודעת מה זה סבל פסיכולוגי. זמן וסבל פסיכולוגי מתרחשים בתוכה, אך תחושת העצמי שלנו (או מודעות) כשלעצמה היא תמיד שקטה, רגועה, מסופקת ולא תגובתית.
כאשר ההבנה הזו, כי תחושת האני שלנו (או מודעות) מתקיימת ללא זמן (ולכן גם ללא סבל פסיכולוגי), מתגלה שוב ושוב, היא יכולה לאורך זמן להחליש את התגובתיות שלנו ואת מידת הסבל הפסיכולוגי אשר אנחנו חווים ביום יום, וכתוצאה מכך להוביל אותנו לחיים שלווים ומאוזנים יותר.